התקבלה עתירה נגד שב"ס- לעותר יערך שימוע כדין

השתלשלות ענינו של העותר אינה שגרתית, כפי שיפורט, ובהתאם גם יקבעו בהחלטה שתפורט סעדים ותנאים שחורגים מהמקובל בעתירות מסוג זה.

ענין ריצוי עבודות השירות של העותר מתגלגל ונמשך מזה כשבע שנים. על העותר נגזר לרצות עונש של 6 חודשי עבודות שירות והיה עליו להתחיל לרצות את עונשו ביום 13/6/99. העותר ערער על גזר דינו ואולם הערעור נמחק מחמת אי התייצבותו לדיון. נקבע כי יחל את ריצוי עונשו ביום 18/7/99. העותר לא התייצב ונשלח לו זימון לשימוע שגם אליו לא התייצב ונציב שב"ס דאז הורה לו להתייצב לריצוי עונשו ביום 8/8/99. החלטה זו בוטלה לאחר שהתברר כי תלוי ועומד ערעור (ככל הנראה לאחר שבוטלה מחיקת ערעורו הקודם). בסופו של דבר החל העותר לרצות עונשו בעבודות שירות ביום 21/9/99.

ככל הנראה נפצע העותר במהלך עבודתו (כך לטענתו) ונעדר ממקום העבודה. במהלך שנת 2000 זומן העותר להשלים את עבודות השירות ולא עשה כן, הוא זומן, על פי הנטען, לשימוע ולא התייצב. לטענת שב"ס החליף כתובתו ובכל מקרה לא אותר. שב"ס פנה למשטרה עוד בשנת 2002 ובהמשך בשנת 2003 ובשנת 2004 נפתח אף תיק חקירה בעניינו. רק ביום 19/11/05 עוכב העותר ע"י המשטרה, כך על פי הנטען, והודע לו על הפסקת ריצוי העונש בעבודות שירות אלא שגם אז לא עשה העותר דבר עד שנעצר ביום 17/3/06 ונכלא. בהמשך ובעודו במאסר, הגיש עתירה זו.

יצוין כי את עתירתו כתב בעצמו בבית הכלא ובעתירה לא הבהיר כנדרש את טענותיו. לקראת הדיון בפני שכר את שירותיה של עו"ד גב' אולמן שהופיעה בפני. בדבריה העלתה טענות שלא בא זכרן בעתירה. עם זאת, ומאחר והעותר כתב את עתירתו בצורה לא ברורה, לא נמנע ממנה לטעון גם טענות שחרגו ממסגרת העתירה, ואתייחס אליהן בהמשך.   

טענותיו של העותר בתמצית מחולקות לשניים. העותר טוען כי במהלך ריצוי עבודות השירות נפל ונפגע, הכל עקב ובמהלך העבודה. כתוצאה מכך אושפז בבית חולים לשלושה חודשים (כך לטענתו) והושבת מעבודה.  לטענתו פנה לאחר ששב לאיתנו לממונה על עבודות שירות ולא נענה. על אף שלא החליף כתובות בכל אותן שנים לא נמסרו לו הודעות. מכאן גם שלא התייצב לשימועים אליהם זומן וממילא לא ידע כי הוא דרוש עוד להשלמת עבודות השירות. מכאן טוען העותר כי ההחלטות בעניינו נתקבלו שלא כדין, בלא שנערך לו שימוע ובלא שניתנה לו ההזדמנות להשלים את ריצוי עונשו, ככל שיש יתרת ימים לריצוי.

בסיום הדיון העלתה ב"כ של העותר טענה, שכאמור לא נטענה בעתירה, כי העותר נפגע במהלך עבודתו ובהתאם יש למנות את ימי אשפוזו במניין ימי ריצוי עבודות השירות, ואם תחושב תקופת האשפוז כי אז יתברר כי ככל הנראה סיים העותר את ריצוי עונשו. יצוין כי בעניין זה לא היו בידי ב"כ המשיב נתונים, זאת מאחר והטענה הועלתה לראשונה בעתירה, ובנסיבות אלו לא יכלה להתייחס לטענה זו.

עיינתי בכל החומר שהוגש לעיוני ולא שוכנעתי כי בוצעו בעבר זימונים לעותר להתייצב לשימוע, או להתייצב לביצוע עבודות שירות, כדין. לא ברור מעיון במסמכים שצורפו מי קיבל לידיו את הזימונים וחתם עליהם, האם מדובר בבן משפחה בגיר. בכל מקרה לא ניתן להתרשם ממכלול הנתונים שבפני בית המשפט כי שב"ס או המשטרה עשו לאורך כל השנים מאמץ סביר לאתר את המשיב.  בית המשפט מכיר היטב ומעריך את יכולות האיתור של שב"ס והמשטרה ודי בכך שאומר כי במקרה זה, ככל הנראה, פשוט נזנח עניינו של העותר.

אוסיף לעניין זה כי לכאורה גם העותר אינו נקי כפיים כאשר לא גילה מאמץ של ממש להגיע אל הממונה על עבודות שירות כדי לוודא אם קיימת לו "יתרת חוב" להשלמת ריצוי עונשו. אי ניקיון כפיים הוא עילה לדחות עתירה על הסף, אלא שלא במצב בו אי ניקיון הכפיים מתאזן עם מחדל בוטה של הרשות המנהלית, כך לכאורה. לכן לא מצאתי מקום לדחות את עתירתו מטעם זה, אם כי סבור אני כי עניין זה יוכל להישקל בבוא העת במסגרת מכלול השיקולים בעניינו, כפי שעוד יובהר. 

מכאן שחרף חלוף הזמן ועל אף שגם המשיב אינו נקי כפיים, סבור אני כי יש לאפשר קיומו של שימוע כדין לעותר בטרם יקבע כי עליו לרצות את יתרת תקופת המאסר, שהיא עצמה לא פורטה בתגובת שב"ס, כמאסר במתקן כליאה.

על זאת יש להוסיף כי בפני העלה העותר, לראשונה, טענה כי תקופה בה אושפז צריכה להיחשב כחלק מריצוי עבודות השירות. לעניין זה לא הובאו בפני כל נתונים לגבי משך האשפוז ובעיקר נתונים מאומתים בראיות בנוגע לעילת האשפוז וזיקתה לביצוע עבודות השירות. לעניין זה יובהר כי לא כל פציעה או מחלה יכולה להיחשב ככזו שיש למנותה בתקופת ימי ריצוי עבודות השירות. ראה לעניין זה:

בג"ץ 3802/00 אליאס בראונשטיין נ' הממונה על עבודות השירות בנציבות בתי הסוהר, תק-על 2000 (2) 1317;

עע"א (חיפה) 690/05 חתואל יצחק נ' הממונה הארצי על עבודות שירות, תק-מח 2005(3), 5923;

עע"א (חיפה) 132/03, ניקיטה אורלנקו נ' שירות בתי הסוהר, תק-מח 2003(1), 21371.

ההחלטה האם להכיר בתקופת האשפוז הנ"ל כחלק מעבודות השירות טעונה בירור עובדתי ומשפטי שיש לערכו ראשונה במסגרת הליך השימוע בפני הרשות המנהלית ורק לאחר מכן, ולפי הצורך, להביאו לבחינה בפני בית משפט לעניינים מנהליים בשבתו כביקורת שיפוטית על החלטות שב"ס.  כאמור, לא התקיים הליך של בחינת טענות העותר בעניין זה במסגרת השימוע ומתגובת שב"ס  שהוגשה לבית המשפט נראה כי העניין מעולם לא נשקל או נבחן ע"י שב"ס. די בטעם זה כדי שענינו של העותר יבחן, הן ע"י שב"ס והן במסגרת שימוע, זאת בטרם יוכרע ענינו.

אוסיף עוד כי בפני לא הובהר באילו עבירות הורשע העותר במסגרת התיק שבגינו נגזרו עליו ששת חודשי המאסר בעבודות שירות. עניין זה רלוונטי לאור הוראות סעיף  10 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 שעניינו התיישנות עונשים.  בחומר שהוצג לעיוני כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין והטרדה לפי סעיף 30 לחוק הבזק וכן חלקי פרוטוקולים מתיק בית משפט שלום, תיק אחר מבית משפט לתעבורה וכן עמוד מתיק ערעור פלילי בבית המשפט המחוזי. מחלקי המידע הנ"ל לא ברור מה טיב העבירה בגינה נגזר עליו לרצות עונש של מאסר בעבודות שירות וכפועל יוצא מכך לא ברורה תחולת הוראות סעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי על עניינו. 

אוסיף עוד כי חלוף הזמן והעיכוב הבלתי מוסבר באיתורו של העותר, הם בפני עצמם מצדיקים, לטעמי,  כי כעת יבחן עניינו שוב, כל זאת בהנחה שהעונש לא התיישן ושהעותר לא סיים לרצותו מהטעמים שאוזכרו לעיל, דבר שכאמור טעון בדיקה בפני עצמו. 

מכל הטעמים הנ"ל סבור אני כי יש להורות על קיום שימוע לעותר, במסגרתו ישמעו כל טענותיו והסבריו. במסגרת זו יהיה על עורך השימוע לבחון את טענתו בדבר פציעתו בזמן עבודה ולשקול האם יש בכך כדי להביא אל המסקנה כי תקופת אשפוזו צריכה להימנות במניין ימי המאסר שכבר ריצה (ביחד עם הימים שעבד בעבר וביחד עם ימי המאסר שריצה מיום שנעצר, 17/3/06 ועד היום). עוד יצטרך עורך השימוע לשקול את הסבריו לנתק בינו ובין הממונה על עבודות שירות לאורך כשבע שנים, את ניקיון כפיו ואת כל הנתונים הרלוונטיים לעניין קבלת החלטה בדבר המשך העסקתו בעבודות שירות.

בהתאם אני מורה כדלקמן:

1.                  העותר ישוחרר ממאסר לאלתר.